חזרו אליי

השקעות פסיביות - מדוע זה עדיף?

המספרים מאוד ברורים: שיעור מנהלי ההשקעות האקטיביים - מנהלי תיקים, מנהלי קרנות נאמנות וכד' - שמצליחים להציג, לאורך זמן, תשואות טובות יותר מהמדדים הרלבנטיים הוא אפסי. למה? התשובה לפניכם.

המילה "אקטיביים" כאן היא קריטית - הכוונה היא למנהלים שבוחרים ומעדכנים את הרכב המניות בעצמם באופן רצוף. ההפך ממנה הוא "פאסיביים" - קרנות שקונות בדיוק מה שיש במדדים, אותן המניות באותם המשקלים, משימה שתוכנת מחשב מסוגלת לעשות בצורה מאוד יעילה ובעלויות אפסיות.

רוב המשקיעים ששמעתם עליהם - נדירים

ווורן באפט, אולי המשקיע המצליח, ובוודאי המפורסם ביותר, אי פעם. מי מכם שמעורבים קצת יותר בשווקים הפיננסיים שמעו אולי גם על ביל גרוס, פיטר לינץ' או ג'ון טמפלטון. גם הם משקיעים ששמם הולך לפניהם, כאלה שמסוגלים להציג תשואות עודפות לאורך זמן.

אל תתפתו לחשוב שאתם מסוגלים לקלוע כמותם בבחירת המניות שתשקיעו בהן, או שתמצאו מנהלת השקעות עם יכולות כאלה שתנהל את כספכם בהצלחה כזו: הסיכוי הוא אפסי. 

אז בכל זאת למה השקעה פאסיבית?

אין כמו דוגמה ממשית כדי להמחיש את הרעיון. ואם אפשר, אז אולי כזו של מישהו שזכה בפרס נובל בכלכלה. כמו יוג'ין פאמה, שזכה בפרס ב-2013. ב-2010 פאמה פרסם יחד עם קנת' פרנץ' מאמר מדעי, שהכותרת שלו אומרת הכל: "מזל לעומת כישרון בתשואות של מיגוון קרנות נאמנות". המאמר מכיל הרבה נתונים והרבה בדיקות סטטיסטיות, אבל גם כמה שורות תחתונות מאוד מועילות - ורלבנטיות לדיון שלנו.

בין היתר, פאמה ופרנץ' בדקו תשואות של 819 קרנות נאמנות בין ינואר 1984 לספטמבר 2006, כלומר מעל 22 שנה, ומצאו שהרוב המכריע של מנהלי הקרנות, 97%, לא צפויים להציג תשואות נטו, כלומר בניכוי כל העלויות, שיעלו על מה שהשוק ממילא ייתן. המשמעות היא כמובן ש-3% כן עשו תשואות טובות, אבל המידע הזה לא מסייע הרבה מכיוון שאין הבטחה שמי שהניב תשואות עודפות בעבר ימשיך להניב תשואות עודפות בעתיד. במלים אחרות, זה לא רק שיש מעט מנהלים שמצליחים להכות את השוק, המעטים האלה חמקמקים מאוד.
התרשים ממחיש בצורה גרפית של פאי את המחקר של פאמה ופרנץ'


ב-2008, שנתיים לפני המאמר של פאמה ופרנץ', פרסמו שלושה פרופסורים אחרים לכלכלה מאמר שהגיע למסקנות דומות. הם בדקו 2,076 קרנות נאמנות בין תחילת 1975 לסוף 2006 וגילו של-99.4% מהם אין יכולת לבחור מניות מנצחות ושהשאר, 0.6%, הם פשוט בני מזל.

התרשים ממחיש בצורה גרפית של פאי את המחקר מ 2008

עכשיו הכל מתיישב. עכשיו אפשר להבין למה אנחנו מכירים כל כך מעט שמות של משקיעים שמצליחים להכות את השוק. הם מאוד-מאוד נדירים והסיכוי למצוא מישהו כזה ולקצור באמצעותו תשואות עודפות לאורך הרבה שנים הוא למעשה אפסי.

לסיכום:

לו שיעור ההשקעות האקטיביות שמניבות תשואות עודפות לאורך זמן היה גבוה, אפשר היה להצדיק, בתנאים מסוימים, העדפה של השקעות אקטיביות. אבל, כמו שראינו, זה לא המצב. בנוסף, השקעות אקטיביות יקרות יותר מכיוון שתהליך הבחירה של מניות הוא יקר יותר. הוא דורש אנליזות מיוחדות  וכוח אדם מקצועי שמתמחה בבחירת השקעות.

מכיוון שנדיר מאוד שהשקעות אקטיביות מספקות תשואות עודפות ומכיוון שהן יקרות יותר - כי דמי הניהול גבוהים יותר, האסטרטגיה ההגיונית יותר היא להשקיע באמצעות כלים פאסיביים, בעיקר כלים שעוקבים אחר מדדים בצורה אוטומטית. דמי הניהול שלהם נמוכים בהרבה, הרבה יותר קל לעקוב אחריהם - כי הרי הם עושים מה שהשוק עושה, והרבה יותר קל להבין אותם.


רוצים לקרוא עוד? לחצו כאן


רוצה לגלות איך נראה תיק ההשקעות שמתאים בדיוק לך?
רק 8 שאלות פשוטות, והצעה לתיק השקעות אצלך בלי שום התחייבות

לשאלון >>