המודל שלנו

הזמן הוא חברו הטוב ביותר של המשקיע. למה? כי לאורך זמן, אפיקי ההשקעה הרחבים בשוק ההון (כגון מניות, אג"ח קונצרני או אג"ח ממשלתי) מייצרים תשואות חיוביות. לזמן הזה, שבו הכסף מושקע באפיק השקעה כלשהו, אנחנו קוראים "אופק ההשקעה".

הסיבה לכך היא שהעליות באפיקי ההשקעה השונים אינן "חלקות". במהלך הזמן חלק מאפיקי ההשקעה סובלים מתקופות של ירידות. הסיבות לכך מגוונות - ברמת המאקרו סיבות אלו קשורות בעיקר לאי הוודאות הקיימת בשוק ההון. שינויים בהערכות המשקיעים לגבי קצב הצמיחה, קצב עליית המחירים, שיעורי הרווחיות, יציבות של מדינות וחברות ועוד - תורמים לתנודתיות בשוק ההון. לדוגמא, בתקופות מיתון בכלכלה העולמית או כשהחשש לתרחיש כזה גובר, ניתן לצפות לירידות מחירים באפיק המנייתי ובחלקים מהאפיק הקונצרני. לפעמים, דווקא שיפור כלכלי עלול להביא לירידות בשוק למשל באפיק הממשלתי, באפיק המנייתי אם צפויה תגובת מדיניות למניעת התחממות יתר, וכו'.

משקיע שאופק ההשקעה שלו קצר, כלומר שמעוניין להשקיע את הכסף לזמן קצר יחסית, עלול "ליפול" על תקופה של ירידות בשוק ההון, ולקבל תשואה שלילית על ההשקעה שלו דווקא כשהוא זקוק לכסף. כדי למנוע או להקטין את הסיכוי לאפשרות כזו, המשקיע צריך להקטין את רמת הסיכון בהשקעה וכך להגביל את ירידת הערך האפשרית בשווי התיק. אולם בכך, הוא גם מקטין את פוטנציאל הרווח האפשרי בהשקעה.

לעומת זאת, משקיע שאופק ההשקעה שלו ארוך מאוד, כלומר שמשקיע את הכסף לזמן ארוך, יכול לקחת סיכון גבוה מאוד בתיק, תוך ידיעה שגם אם בטווח הקצר הסיכונים יתממשו ושווי התיק שלו ירד, הרי שבטווח הארוך התיק יתאושש וישיג תשואה חיובית. כך, הוא בעצם מגדיל את פוטנציאל הרווח של התיק שלו.

כדי להמחיש זאת, בואו נסתכל על שרה, שהחליטה להשקיע 100% מכספה במדד המניות העולמי בתאריך 31/12/1999. בשלוש השנים הבאות, שווי התיק שלה נחתך לחצי, בעקבות משבר ההי-טק העולמי. אך שרה לא הייתה זקוקה לכסף בתחילת שנת 2003, ולא מכרה את אחזקתה. שווי התיק שלה התאושש וחזר לשווי המקורי בתחילת שנת 2006, ויותר מהכפיל את ערכו עד יוני 2018 (תשואה כוללת, דולרית).

אבל אופק ההשקעה הוא לא המרכיב היחיד שקובע את רמת הסיכון בתיק ההשקעות. למשקיעים שונים יש רגישות שונה לתנודתיות בשווי התיק. הרגישות הזו נקראת סיבולת הסיכון של המשקיע. ככל שאופק ההשקעה ארוך יותר, ניתן להשקיע באופן שתואם את סיבולת הסיכון של המשקיע.

לכל משקיע, נאמדת סיבולת הסיכון כפונקציה של העדפותיו שהתבטאו בתשובותיו לשאלון האפיון. אופק ההשקעה שמצוין על ידי המשקיע משוקלל כך שככל שהוא ארוך יותר, רמת הסיכון בתיק המוצע יכולה להיות גבוהה יותר אך לא מעבר לסיבולת הסיכון של המשקיע, בהתאם לגרף הבא. כפי שניתן לראות , באופק השקעה ארוך מ-13 שנה, ייבחר תיק שתואם את סיבולת הסיכון של המשקיע, מבלי להגביל את מידת הסיכון הרצויה בתיק. כאשר מדובר באופקי השקעה קצרים יותר, יתכן שאופק ההשקעה יגביל את מידת הסיכון הרצויה בתיק.

אופק ההשקעה הינו גורם מכריע בקביעת רמת הסיכון הרצויה של תיק ההשקעות, ומשפיע מאד על פוטנציאל התשואה שלו. לכן, כאשר מתכננים תיק השקעות, רצוי מאד לכוון לאופק השקעה ארוך ככל הניתן. יחד עם זאת, הזמן אינו הפתרון לכל סיכוני ההשקעה הקיימים. פשיטת רגל של חברות ומדינות והתרסקות שווקים מסוימים לטווחי זמן ארוכים, אינם נדירים כפי שנהוג לחשוב. על כן, יש לשמור על עיקרון מרכזי נוסף בניהול השקעות: פיזור. רוצים לדעת יותר על עיקרון הפיזור? לחצו כאן.